הראל חב' לבטוח בע"מ נ' ביתר תור בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מהיר בשל נזקי רכוש בתאונת דרכים. התביעה הוגשה על ידי התובעת שביטחה רכב פרטי המעורב בתאונה. הנתבעים הם החברה בעלת האוטובוס שהיה מעורב בתאונה, וכן נהג האוטובוס.

בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה בכביש מס' 1 בדרך לירושלים, ואילו כתבי ההגנה והעדויות התייחסו לתאונה במפגש הרחובות רופין וחיים הזז בירושלים. לעניין זה התייחסתי בהחלטת ביניים במהלך הדיון.

גירסאות הצדדים אינן מתיישבות זו עם זו לגבי אופן קרות התאונה: נהג הרכב הפרטי המבוטח טען כי נסע מכיוון רחוב עזה (על פי התמונות שהוגשו והתיאור בעמ' 4 שורה 18 נראה שהכוונה לרחוב רמב"ן, המקביל לרח' עזה – ח.מ.ק), פנה ימינה והשתלב בנתיב התנועה הימני כשהכביש פנוי. הנהג הודה כי קיים בנתיב נסיעתו תמרור המורה לו על מתן זכות קדימה. הוא טען כי לאחר שהיה בנסיעה בנתיב הימני, מרחק של עד כ-100 מטר, מסע האוטובוס במהירות, פנה ימינה ופגע ברכבו בחלק השמאלי האחורי שלו (פרוטוקול עמ' 4). הנהג לא ידע להבהיר איזה חלק של האוטובוס פגע בו.

לעומתו טען נהג האוטובוס כי החל בנסיעה לאחר שעמד ברמזור אדום, כשהוא בכביש הראשי. הוא הבחין במראה ברכב המתקרב אליו מאחור, וניסה ללא הצלחה "לברוח" ממנו אל הנתיב השמאלי. הרכב הפרטי פגע בו מאחור כך שמראת הרכב הפרטי פגעה בבקליט של האוטובוס. לטענת נהג האוטובוס הפגיעה לא גרמה לרכב הפרטי כל נזק מלבד תזוזת המראה שחזרה אח"כ למקומה, ופגיעה בבקליט האוטובוס ללא כל פגיעה באוטובוס עצמו. לפיכך, לטענת נהג האוטובוס, הוא לא תיעד את מצב האוטובוס לאחר התאונה. עוד טען נהג האוטובוס כי הרכב הפרטי היה "מכוסח לגמרי" עם הרבה שריטות (פרוטוקול עמ' 7).

הצדדים חלוקים, איפוא, בגרסאותיהם גם לגבי הנסיבות הבסיסיות של קרות התאונה וחלקי כלי הרכב שפגעו זה בזה.

החלטתי לדחות את התביעה מטעמים אלו:

אין מחלוקת על כך שזכות הקדימה היתה נתונה לאוטובוס, ובנתיב נסיעתו של הרכב היה תמרור המורה על כך.

נהג הרכב הפרטי העיד כי נסע מרחק של עד 100 מטר וכבר השתלב בשדרות חיים הזז. אולם מהתמונות שהוגשו נראה בבירור כי ההשתלבות אינה ישירה והיא נמשכת על פני דרך של מספר עשרות מטרים. לכן, גם אם הרכב הפרטי נסע 100 מטרים, עדיין לא התרחק באופן משמעותי מנקודת ההשתלבות שלו עם נתיב הנסיעה של האוטובוס.

נהג האוטובוס העיד, ונראה שאין מחלוקת על כך, שמדובר באוטובוס בעל מיגון נגד ירי, שהוא כבד במיוחד. עובר לתאונה החל האוטובוס את דרכו לאחר שלטענתו עמד ברמזור אדום, ולכן לא יכול היה לפתח מהירות גבוהה. גם אילו הנחתי שלא עמד ברמזור, עדיין סביר להניח שאוטובוס כבד לא התקרב לצומת מרומזר במהירות גבוהה, שכן הוא עלול להתקשות לעצור. מכל האמור עולה שבזמן התאונה האוטובוס לא יכול היה לפתח מהירות גבוהה במיוחד.

כיון שמצאתי כי נהג האוטובוס לא נהג במהירות גבוהה או בלתי סבירה, הרי טענת נהג הרכב הפרטי לפיה האוטובוס הגיע במהירות גבוהה ופגע בו אינה עומדת במבחן ההיגיון. גם אם האוטובוס הגיע מאחוריו, היה על נהג הרכב הפרטי להבחין בו ולתת לו זכות קדימה.

מכאן שגם על פי גירסתו של התובע עצמו לא ניתן לקבל את התביעה.

לאור האמור התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים. בנוסף תשלם התובעת את הוצאות העד מטעמה בסך 400 ₪.

ניתן היום, ו' חשון תשע"א, 14 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

תימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: